עבודותיי משלבות מינימליזם, מופשט אקספרסיבי, טקסטורות בממדים שונים וצבעוניות מונוכרומאטית. המפגש בין האלמנטים השונים מבטא עולם טקטילי-רגשי, המובע בחומריות הפיסולית הבוקעת מהמצע, ובה בעת מייצרת את החלל הציורי. אני בוחנת את הגבול בין דו-ממד לבין תלת-ממד, בין היש והאין.

השפה המובעת בציורים נשענת על חקר פנימי, התבוננות ותובנות מן הקבלה והפילוסופיה. הצופה מתעמת עם הצמצום, עם הריק שנותר, מפעיל את הדמיון התחושתי וממלא ומרחיב את גבולות הלא נודע מעצם דמיונו. בכך משלים את עבודת האמנות.

​

ציוריי נשענים על מסורות מודרניסטיות ובה בעת מפרקים מסורות אלו, ובכך מאתגרים את השיח אודות המופשט. הציורים בנויים מחלקי טקסטורות בצבעי בסיס, לעיתים שטוחות ולעיתים תבליט בעלות אופי אקספרסיבי וחומרי. הטקסטורות בוחנות ויוצרות מפגש בין חלקים שונים במצע, אשר מדמה חללים שונים, עולמות שונים הנפגשים בעל כורחם.

​

אני יוצרת מתוך חוויה של התכנסות, ריפוי, התבוננות, למידה, איסוף שברים וקבלתם. השברים החומריים והנפשיים מחפשים דרכם החוצה מעבר לגבולות שנבנו, מעמתים עולמות שונים, מחברים ביניהם, ומחפשים עוד חלק. כמו מפגשים בין עולמות ואנשים, עוברים אחד ליד השני ולעיתים מאבדים את דרכם מחוץ לגבולות - גבולות החיים וגבולות הבד. משנים צורה בחיפוש אחר דרך חדשה, מאבדים שליטה, נוזלים עד לאן שניתן, מתפתחים מהריק, מהגבול. נוכחים חיצונית כזרים לגופם. שברים וגוונים שממשיכים בדמיונם הם ובדמיון התחושתי של הצופה בהם. כך, חיבור החלקים השונים בעבודותיי מהדהד את חיפוש החיבור בין החלקים השונים שבי, וביני לבין העולם. החלקים נפגשים מחוץ לגוף העבודה, ומחפשים שפה משותפת בינם לבין עצמם ובין מקום הצופה ליצירה שמולו.

 

בשנים האחרונות עסקתי בשיח ויזואלי יחד עם שרבוטים של הבת שלי תהל, ונוצרה סדרה שנותנת נקודת מבט נוספת לעיסוק היצירתי שלי, למפגשים בין העולמות השונים, דרך מפגש עם העולם הילדי, השרבוט לנקודת המבט של המבוגר והעולם שלי כאם. לאחר אירועי ה-7 אוקטובר 23' יצרתי את הסדרה "סדקים של אור", שנוצרה מתוך הכאב הגדול וחוסר הוודאות של האירועים והמלחמה שפרצה לחיינו האישיים והלאומיים. היצירות הן מופשטות ועוסקות בפירוק וחוסר שליטה, כאשר מתוך החשיכה ניתן למצוא את האור והטוב.